מה גורם להתפתחותה?

פיסורה נגרמת מטראומה באזור התעלה האנאלית בגלל הסיבות הבאות:

- צואה קשה או יבשה, במיוחד אם בנפח גדול.

- מעבר מהיר של הצואה דרך התעלה האנאלית, כולל בזמן שלשול.

- דלקת באזור.

- טראומה מכאנית.

הנזק לתעלה האנאלית מביא לכאבים קשים, דימום וכן לכיווץ יתר של סיבי הסוגר הפנימי. מתפתח מעגל שבו הפיסורה גורמת לכאבים קשים ולכיווץ הסוגר הפנימי, שבתורו לא מאפשר ריפוי של אזור הקרע, ואף מביא להחמרה נוספת במצב המקומי עם כל פעולת מעיים.  במהלך הזמן נוצרים תהליכי ריפוי כרוניים, אשר גורמים להיווצרות קפלי עור בבסיס הפיסורה. 
 

אילו תסמינים עלולים להעיד על פיסורה?

• כאבים ותחושת צריבה קשה במהלך פעולת המעיים, אשר נמשכים בעוצמה קלה יותר גם לאחר מכן. הכאב עלול להימשך דקות או שעות ארוכות. לעתים החולים מציינים פחד מפעולות מעיים ונמנעים מלהתפנות, מה שיכול בסופו של דבר להחמיר את המצב.

• דימום טרי מפי הטבעת כביטוי לנזק לרקמות בתעלה האנאלית ופציעה חוזרת שלהן. הדימום יכול להיות על נייר הניגוב, על האסלה או מסביב ליציאה. הצואה אמורה להיות בצבע תקין. 

• גרד סביב פי הטבעת בשל התהליך הדלקתי ותגובת הריפוי.
 

כיצד ניתן לאבחן פיסורה?

התלונות לפיסורה הן בלתי ספציפיות ויכולות להופיע גם כתסמינים למחלות ולמצבים אחרים. לכן, ישנה חשיבות רבה להיבדק על ידי רופא/ה מומחה בתחום על מנת לאבחן נכונה ולתת את הטיפול המתאים. 

הרופא ישאל שאלות על מנת להבין את התסמינים. יש צורך בבדיקה גופנית של אזור פי הטבעת. בדרך כלל אין צורך בבדיקה פנימית. במקרה של פיסורה בבדיקה ניתן יהיה לראות שיש כיווץ יתר של אזור פי הטבעת כביטוי לעווית של הסוגר הפנימי, ובפיסוק של פי הטבעת ניתן יהיה לראות את הפיסורה בבירור. לעתים ניתן לראות שינויים נוספים באזור כביטוי לפיסורה כרונית.

האבחנה אינה תמיד קלה, ולעיתים יש צורך בבדיקה על ידי כירורג/ית קולורקטלי לצורך שלילה של מצבים אחרים. בנוסף, לעתים הפיסורה היא ביטוי של מחלות אחרות כגון מחלת מעי דלקתית או מחלות מין. במידה ועולה חשד כזה, לעתים יופנה החולה לבדיקות נוספות.
 

מהן דרכי הטיפול? 

לאחר שנעשתה אבחנה מדויקת של המצב, ניתן להתחיל בטיפול שמרני. מטרת הטיפול הא הרפיה של שריר הסוגר הפנימי והורדת הטראומה לאזור התעלה האנאלית, וזאת כדי לאפשר ריפוי של הפיסורה.

הטיפול שמרני כולל:

- הרפיה של שריר הסוגר הפנימי – שימוש במשחות שונות (ניפדפין או ניטרטים) או הזרקה של בוטוקס.

- ריכוך הצואה – שימוש במרככי צואה או הוספת סיבים תזונתיים בתזונה היומית. 

- שתייה מרובה של מים – 8 כוסות ביום לפחות.

- אמבטיות ישיבה – אמבטיה מרפה ומרגיעה את שרירי אזור פי הטבעת, וכן מורידה את עוצמת הגירוי. 

- הרגעה - משחות להרגעת את אזור פי הטבעת כמו משחות לידוקאין. 
 

מה ניתן לעשות אם הטיפול השמרני נכשל?

במחצית המקרים בקירוב, במיוחד אם הפיסורה אינה כרונית ואם מקפידים על הטיפול השמרני, הפיסורה אמורה להחלים בתוך שישה שבועות. 

במידה והטיפול השמרני אינו מביא לריפוי הפיסורה בטווח זמן זה, תישקל האפשרות להתקדם לטיפול ניתוחי – Internal Anal Sphincterotomy.

בניתוח נעשה חתך קטן סביב פי הטבעת, דרכו ניתן לזהות ולבודד את הספינקטר (סוגר) הפנימי ולחתוך אותו. בדרך זו ניתן לבטל את ההשפעה שלו על ההתכווצות באזור פי הטבעת, והחולה אמור להרגיש בהקלה מיידית. לאחר הניתוח הגוף גם מצליח לרפא את אזור הפיסורה בצורה יעילה.

את הניתוח מבצעים תחת הרדמה אזורית (ספינלית) או כללית, במסגרת אשפוז יום. החולה מסוגל ללכת לביתו מספר שעות לאחר הפרוצדורה למנוחה בביתו. בדרך כלל ישנם כאבים קלים באזור פי הטבעת, בעקבות החתך שהכירורג ביצע. הכאבים שונים מכאבי הפיסורה, ובדרך כלל הרבה יותר קלים מהם. הכאבים נוטים להימשך כמספר ימים עד שבועות, והעוצמה הולכת ופוחתת עם הזמן.
 

מהם הסיכונים?

מדובר בניתוח קל יחסית, אך הוא דורש רמת דיוק גבוהה. יש צורך בזיהוי ובבידוד מדויק של סיבי הסוגר הפנימי (הגורם לבעיה), תוך שימור של סיבי הסוגר החיצוני והימנעות מנזק לרקמת הטחורים הסמוכה. אם הניתוח מבוצע על ידי כירורג/ית קולורקטלי מנוסה, הניתוח אורך דקות בודדות, יעילותו גבוהה מאוד ואחוז הסיבוכים נמוך.

 

סיבוכים אפשריים בניתוח מסוג זה כוללים:

- זיהום באזור החתך הניתוחי עם היווצרות של מורסה קטנה.

- פגיעה מסוימת בתפקוד מערכת הסוגרים, עם אפשרות של בריחת גזים או מעט ריר מפי הטבעת. הסיכון לסיבוך זה הוא נמוך מאוד.

- חזרה של הפיסורה בעתיד – סיכון מאוד נמוך (פחות מ- 5% אם מבוצע על ידי כירורג/ית מנוסה).
 

האם קיימות השלכות במצבים של אי טיפול?

יש חולים הסובלים מפיסורה אנאלית במשך חודשים רבים ואף שנים. מדובר במצב שפיר שאינו מביא לסיכון של התפתחות גידולים, אך זהו מצב שעלול לגרום לפגיעה קשה באיכות החיים של המטופל. לעיתים ייתכן דימום כרוני או התפתחות של זיהום באזור הפיסורה (אבצס או פיסטולה).